החלטה בתיק ת"א 59505-05-13

בקשת התובע למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט במימון ביניים של הנתבעות.

טענות התובע

1. הוא נפל באתר בנייה אל פיר בעומק של 18 מטרים. חבר לעבודה והתובע מפרטים בתצהירים שהנתבעת הפרה חובתה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולאספקת אמצעי בטיחות נדרשים על פי דיני הבטיחות בעבודה: העמדת התובע על משטח לא רציף שמנע ממנו הישענות ותמיכה נדרשות. אי אספקה של אביזרי בטיחות כגון "כבל חיים" וקסדה.  כל אלו גרמו לתאונה ולנזקיו ועוצמתם. עוד ביום התאונה או בסמוך הגיש תלונה במשטרה על התאונה.

2. כתוצאה מהתאונה נגרמו לו בין היתר שברים בחוליות עמוד שדרה תחתון - גבי ושברים בקרסול.

3. יומיים לאחר התאונה פיטרה אותו הנתבעת לדבריה משום שלא יוכל להשתלב חזרה בפרויקט. 

4. המל"ל אמנם קבע שלא נותרה לו נכות בתחום הנוירולוגי אך הכיר בנכויות בתחום האורטופדי  עקב השברים בחוליות הגב  - 10%, בתחום הפסיכיאטרי  עקב תסמונת פוסט - טראומטית ובתחום האסתטי, בגין צלקת - 10% נוספים. סה"כ נכות מוכרת - 28%.

5. התובע חסר כל ומוכר ככזה על ידי רשויות הרווחה, בנוסף מתנהלים נגדו הליכי הוצל"פ לגביית חובות בסדר גודל של כ - 120,000 ש"ח והוא אינו מסוגל במומיו לחזור למעגל העבודה.

לכן לא יוכל לממן עלויות של חוות דעת מטעמו והוא מבקש להשית אוותן על הנתבעת.

טענות הנתבעת

6. הנתבעת מכחישה את התאונה ונסיבותיה. לחילופין היא טוענת שסיפקה לתובע סביבת עבודה בטוחה וכן אביזרי בטיחות נדרשים. לטענתה היה זה התובע שהתיר מיוזמתו את "כבל החיים" . לחילופין שלחה הודעה לצד שלישי לחברה היזמית באתר בו נפגע התובע.

7. היא מודה ששלחה לתובע מכתב פיטורין כמפורט על ידו.

8. הנתבעת מכחישה את הנכויות שהוכרו במל"ל. בין היתר היא מצביעה היא על כך שהנכות בגין צלקת אינה בעלת משמעות תפקודית. לטענתה לא הראה התובע מדוע לא נמנע ממנו להשתלב במעגל העבודה בחלוף כ - 3 שנים מאז התאונה.

9. כמו כן טוענת היא שהתובע לא הצביע על נסיבות מיוחדות וטעמים מיוחדים המצדיקים מינוי מומחים מטעם בית המשפט ובמימון ביניים שלה.

דיון

10. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 מורה לבעל דין המבקש להוכיח "עניין שברפואה", לבסס את טענתו על תעודת רופא או על חוות דעת מומחה רפואי אך בית המשפט רשאי לפטור אותו מכך " מטעמים מיוחדים שיירשמו". סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעמו על פי תקנה 130 [א] לתקנות, חלה גם מקום בו פטר בעל דין מהגשת חוות דעת.

11. התקנה אינה מפרטת מהם אותם "טעמים מיוחדים" אך הפסיקה הבהירה שיש להפעיל את הסמכות בזהירות, בהיותה חריגה לכלל ולשיטה האדברסרית ועלולה לבוא על חשבון הצד שכנגד .  לכן על התובע להצביע על נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאינו יכול להתגבר עליהן באמצעים סבירים ובהתחשב בכלל נתוני המקרה. אחד המקרים העונים לתנאי זה הוא תובע הנמצא בחסרון כיס, אותו ביסס כמובן. דחיית בקשתו של התובע בהקשר הנזיקי, תפגע בשתי זכויות יסוד חשובות שלו: אחת, זכות הגישה שלו לערכאות, שכן תחסם דרכו להוכיח את היקף נזקו הממשי, המושפע במידה ניכרת מקביעת נכותו. השנייה, זכותו לשלמות גופו. אמנם לא ניתן עוד למנוע את הפגיעה בגופו, אך הפיצוי הנזיקי יש בו כדי לנסות ולהעמידו במצב אלמלא נפגע ובכך להגן גם אם בדרך עקיפה על זכות  היסוד. דומני שבאיזון בין הנזק הכלכלי שעלול להיגרם לתובע מדחיית בקשתו, לבין הנזק שעלול להיגרם לנתבעת, חסרון כיס בגובה הוצאות המימון של שכ"ט המומחה, יש להעדיף את זכות התובע. 

12. תנאי נוסף שעל התובע להראות הוא שתביעתו אינה מופרכת ויש בה ממש . בעניין זה מסתפק בית המשפט ברף נמוך יחסית, למשל מצבו של חולה לפני ואחרי שקיבל טיפול רפואי ובטרם הוגשה לבית המשפט חוות דעת לעניין הרשלנות הנטענת [המשנה לנשיאה השופט ריבלין ברע"א 8898/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת , פורסם בנבו]. במקום אחר נפסק שדי לו לתובע להראות שבפיו טענה ראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה, כמו המבחן המקובל לצורך המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט [השופט זילברטל ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין נ' עיזבון אייזנבך , פורסם בנבו ]. התפיסה לפיה אין לפטור תובע מהגשת חוות דעת מטעמו ואין למנות מומחה מטעם בית המשפט, כל עוד לא נקבעה חבות הנתבע, נדחתה.

13. לדעתי ניתן ללמוד גם אם לא להקיש מהסדר קרוב בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975. המחוקק של חוק הפיצויים אינו שוקל כלל את הפגיעה  בשיטה האדברסרית. הוא מורה שבהיעדר קביעת נכות על פי דין, על בית המשפט למנות מומחה מטעמו מבלי להיזקק בכלל למומחים מטעם הצדדים. אחד הטעמים שהובאו בפסיקה כי תכלית ההסדר בחוק, לקצר ולייעל את ההליכים. תכלית זו תושג על ידי הפסקת המרוץ להשגת חוות דעת "פרטיות" ולהגשתן "מטעם", דבר המביא לבזבוז משאבים, לבזבוז זמן, לעיתים יש פערים משמעותיים ובלתי מוסברים בין חוות הדעת השונות, מה שמכביד על עשיית צדק ועל בירור הדברים לאשורם [דברי השופטת שטרסברג - כהן ברע"א 00 / 6401 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סאלח, פד"י  נה [3] 97].

14. נכון שבירורה של תביעת נזיקין על פי הדין הכללי שונה מבירורה של תביעה על פי חוק הפיצויים. תביעה על פי חוק הפיצויים מבוססת על אחריות מוחלטת שאינה קיימת בתביעה הנזיקית. הפסיקה מדגישה את תכליתו הסוציאלית המובהקת של חוק הפיצויים מה שלא נאמר לגבי תכלית התביעה הנזיקית. אך עיון מדוקדק מעלה שהפסיקה, בפרט בדלתא ביחסי עובד - מעביד שוקלת שיקולים סוציאליים וזאת בעת קביעת האחריות [ראו למשל דברי השופט זילברג בע"א 662/89, מדינת ישראל נ' קרבון, פד"י מה {2] 593, 598].